מעברים

כל מה שרציתם לדעת על המעבר מהגן אל בית הספר

רציונל הרצף החינוכי

המעברים מהווים חלק בלתי נפרד בתרבות חיינו. למושג המעבר משמעויות רבות, החל מהמשמעויות המוחשיות ועד למשמעויות המופשטות (פנימיות, רגשיות, רוחניות).

ההגדרות למושג מעבר במילון אבן שושן:

א.

מקום לעבור בו, או הליכה אל מעבר למקום מסוים.

ב.

פעולת שינוי, התחלה לפעול לכיוון אחר.

ג.

מעבר הוא תהליך שיש לו התחלה אמצע וסוף.

ד.

המעבר, ברוב המקרים צפוי מראש וניתן להתכונן אליו.

החברה משתדלת לתת מענה לתהליכי מעבר שעוברים יחידים, קבוצות וארגונים וזאת על ידי תכניות רבות המכינות למעבר (הכנה ללידה, הכנה למעבר מגן לבית הספר, הכנה לצה"ל, הכנה לפרישה וכד').

בכל מעבר מתרחשת פעולת שינוי מוחשית ומופשטת. שינוי יכול להיות מוחשי כמו מעבר מגדת מדרכה אחת לשנייה; כמו מעבר מרחוב לרחוב, או מעיר לעיר. לעומת זה, תהליכי התפתחות של מחזור חיים, שינויים בסטטוס החברתי או הסבות מקצועיות מהווים שינויים מופשטים בחיי הפרט.

 

מעברים גוררים אחריהם שינוי חברתי, גאוגרפי ותרבותי. שינויים אילו יכולים ליצור מצבים של בלבול ואי וודאות. על מנת למזער את הקשיים המלווים את המעבר, כדאי לשאול את עצמנו את השאלות הבאות:

1.       איך מבצעים את המעבר?

2.       איך חיים בתקופת מעבר בין מערכת נורמות אחת לאחרת?

3.       מה המשמעות המעשית בחיי היומיום של הווה ועתיד הדרים בכפיפה אחת?

ככל שאדם יהיה מודע יותר למה שצופן לו העתיד, כך יופחתו תחושות חוסר הוודאות שכרוכות בתהליך המעבר. בכדי לעבור את השינויים "בשלום" נדרשים מן האדם יכולות וכישורי התמודדות מחד ויכולות הסתגלות מאידך.

 

 

הכניסה לכתה א'

המפגש הראשון של התלמידים עם בית הספר הוא מצב של שינוי היוצר מצד אחד אתגר, עניין וסקרנות, ומצד שני הוא בעל פוטנציאל של לחץ שנוצר כתוצאה מחוסר הוודאות, ומתחושת אי-הביטחון במרחב הפיזי החדש.

 

ההיקלטות במערכת החדשה (בית הספר) מאופיינת במעבר למערכת השונה מן הקודמת (גן הילדים) בהיקף, במידת האינטימיות המקובלת בה, באתגרים ובקשיים שהיא מציבה בפני הילדים.

 

חלק מהתפקידים הנדרשים מהתלמידים בבית הספר אינם חדשים להם לגמרי. גם בגן הילדים הם נדרשו להתאים את עצמם לדרישות לימוד ולנורמות התנהגות, שתבעו מהם כושר לדחות סיפוק מיידי ויכולת לבטל במידה מסוימת את רצונם האישי מפני רצון הקבוצה, אך הכניסה לבית הספר מעמידה בפניהם דרישות אלה ברמה גבוהה יותר ואינטנסיבית יותר.

 

לחוויות המעבר, הכרוכות בהסתגלות לשינוי, יש השפעה על התמודדויות במעברים נוספים שיעברו התלמידים בהמשך חייהם (מבית הספר היסודי לחטיבת הביניים, מהחטיבה לבית הספר העל יסודי וממנו לצבא).

 

על רקע הצורך לרכך את המעבר מהגן לבית הספר נולד הצורך ביצירת רצף חינוכי.

 

נקודות ליישום הרצף החינוכי במערכת החינוך:

הסיבות ליצירת רצף חינוכי:

  • קירוב בין שתי המסגרות- מעבר מתרבות תלונות לעשייה חינוכית משמעותית.
  • יצירת המשכיות בדרכי הוראה-למידה-הערכה; יצירת תכניות לימודים, ארגון סביבה חינוכית בגן הילדים ובבית הספר היסודי.
  • מתן עזרה ללומדים להתמודד עם מצבים של חוסר ודאות ועמימות.

עקרונות מנחים ליצירת רצף חינוכי:

  • חדשנות בחינוך .
  • גישור בין מגזרים שונים תוך מתן כבוד לשונות וחיפוש הגורם המאחד.
  • דאגה לפרט.
  • פיתוח מנהיגות חינוכית.
  • הפעלת תכנית הלימודים תוך מתן דגש על פיתוח לומד בעל מכוונות עצמית.
  • פיתוח סביבה לימודית המפתחת אוריינות והיכרות עם תרבות ישראל.

רצף חינוכי כאורח חיים:

  • תקשורת בין-אישית בין הלומדים המבוססת על: הקשבה, אימון, לגיטימציה, פתיחות ואימון ביכולות האישיות.
  • תכנית עבודה צומחת ומתפתחת בהתאם לצורכי הלומדים. הלומדים מהווים שותפים פעילים בתהליכים שונים: קבלת ההחלטות, בניית תכנית המפגשים, תיעוד, רפלקציה והצבת מטרות להמשך.
  • מפגשים מתקיימים בסביבות האותנטיות של הילדים.
  • מפגשים של הלומדים הם פועל יוצא מהרפלקציה על מפגש קודם.

מטרות הרצף החינוכי:

  • בקרב אוכלוסיית הלומדים: ריכוך המעבר בין מסגרות; שיפור ההישגים הלימודיים (בכל הקשור לפיתוח יכולות למידה עצמית, חשיבה ביקורתית, פתרון בעיות וקבלת החלטות); טיפוח אינטראקציה חברתית – לימודית איכותית – רב גילית; טיפוח הכשירות הלשונית והמתמטית של הלומדים
  • בקרב הצוות החינוכי: פיתוח עבודת צוות; פיתוח מנהיגות; העשרה פדגוגית
  • בקרב אוכלוסיית ההורים: מעורבות בתהליך החינוכי; הפגת חרדות וחששות במעברים.

מבוסס על תכנים שלוקטו מתוך "רצפים במערכת החינוך", חני יוסף, מרפ"ד אריאל; "כישורי חיים לכתות א-ב בבי"ס הממלכתי", משרד החינוך התרבות והספורט, הוצאת מעלות תשנ"ו; וסיכום תובנות של הגב' סלבי חריט, רכזת ומנחה פדגוגית במחוז מרכז.

 

 

המעבר מהגן לבית הספר

כתבה: מלכה וידיסלבסקי, האגף לחינוך יסודי

 

המעבר לכיתה א' מלווה בתכונה רבה ובהתרגשות של הילדים, של בני משפחתם   (בעיקר ההורים), של הגננות שלימדו אותם בגן החובה ושל צוות בית הספר שבו הם עתידים ללמוד (ובמיוחד מחנכות כיתות א'). המעבר מגן החובה לכיתה א' מציין התחלה חדשה וגם פרידה. הילד נפרד מגן החובה שאותו הוא למד להכיר במשך כשנתיים, והוא עתיד להתחיל את לימודיו במסגרת חדשה, גדולה יותר ובלתי מוכרת, בית הספר.

 

בתקופה זו מציפים רגשות סותרים את המעורבים בכניסת הילד לכיתה א': מצד אחד יש ציפיות, עניין וסקרנות ומהצד שני יש שאלות ותהיות. הציפיות הן שהילד ישתלב במסגרת החדשה, ילמד, יתפתח, ויחוש תחושות של הצלחה, השתייכות ומימוש עצמי. השאלות והתהיות הן בנוגע להצלחת תהליך המעבר והגשמת הציפיות.

 

השינוי שהמפגש הראשון של התלמידים עם בית הספר עשוי להיות בעל פוטנציאל של לחץ: חוסר הוודאות, תחושת אי-הביטחון במרחב פיזי ובמרחב החברתי חדשים

עשויים ליצור מתח ולחץ.

 

ההיקלטות במערכת החדשה – בית הספר – מאופיינת במעבר למערכת השונה מן הקודמת, גן הילדים, בהיקף, במידת האינטימיות המקובלת בה, באתגרים ובקשיים שהיא מציבה בפני הילדים.

חלק מהתפקידים הנדרשים מהתלמידים בבית הספר אינם חדשים להם לגמרי. גם בגן הילדים הם נדרשו להתאים את עצמם לדרישות לימוד ולנורמות התנהגות, שתבעו מהם כושר לדחות סיפוק מיידי ויכולת לבטל במידה מסוימת את רצונם האישי מפני רצון הקבוצה, אך הכניסה לבית הספר מעמידה בפניהם דרישות אלה ברמה גבוהה יותר ואינטנסיבית יותר.

לחוויות המעבר, הכרוכות בהסתגלות לשינוי, יש השפעה על התמודדויות במעברים נוספים שיעברו התלמידים בהמשך חייהם (מבית הספר היסודי לחטיבת הביניים, מהחטיבה לבית הספר העל יסודי וממנו לצבא).

מאפייני טווח הגילים חמש עד שבע או שמונה וצרכיו

השלב שבטווח הגילים חמש עד שבע או שמונה, המכונה בספרות החינוכית

" The age of reason", הינו ייחודי ורגיש מבחינה התפתחותית.

בתקופה זו מבשילים בילד כישורים המאפשרים לו להשלים את שליטתו במיומנויות היסוד ולהסתגל פיסית, רגשית וחברתית לבית הספר. בגיל זה מתפתחות אצל הילד יכולות חשיבה מרובות. שינויים נוירו-ביולוגיים מגדילים את יכולת הזיכרון שלו. הוא מסוגל להבין הוראות ולזכור אותן. אוצר המלים שלו מתרחב הרחבה ניכרת. טווח הריכוז שלו גדל. החשיבה החד-ממדית שלו מסתעפת לחשיבה רב-ממדית ומתחיל המעבר לחשיבה הלוגית קונקרטית אצל הילד. יכולת  ההתמודדות עם פתרון בעיות גדלה, וההבנה העצמית של הילד את התנהגותו מתרחבת. הוא מסוגל לדחות סיפוקים, להתחשב בזולת, לקבל אחריות, לציית לכללים של ארגון ומשמעת ולתקשר עם סביבתו. כמו כן מבשילה אצל הילד השליטה בשרירים העדינים והגסים ויכולת

ההתמצאות במרחב. בשלב זה פגיע הילד לחסכים, אך יחד עם זאת הוא רגיש להתערבות מבחוץ. אם ההתערבות החינוכית (תהליכי הוראה/למידה) תהיה מתאימה לצרכיו – היא תהיה משמעותית, בונה ובעלת תוצאות מקדמות. בתקופה זו זקוק הילד לפעילות גומלין חיובית עם מבוגרים משמעותיים (כמו הורים ומורים) ועם עמיתים כדי לפתח את ההערכה העצמית, את כוחות ה"אני", את העקביות האישית ואת תחושת השליטה שלו.

 

קשיים הקשורים במעבר מגן החובה לכיתה א'

הכניסה לכיתה א' כרוכה במעבר למסגרת שונה במבנה הפיסי והאנושי ובדרישות הלימודיות, ההתנהגותיות והחברתיות. המעבר מגן החובה לכיתה א' כרוך בשינויים אלה:

מעבר מסביבה אנושית ופיסית מוכרת אל סביבה זרה.

מעבר ממסגרת קטנה יחסית למסגרת גדולה יותר.

מעבר ממבנה בעל הרכב חברתי חד-גילי או דו-גילי  למסגרת שבה לומדים תלמידים

בטווח גילים של כשש שנים.

מעבר ממבנה מצב של "לעשות מה שבא לי" למבנה מצב של "מילוי משימה".

המעבר מגן החובה לכיתה א' מושפע גם מההתרגשות שיוצרים המבוגרים סביב האירוע.

 

על רקע זה הכניסה לכיתה א' נתפסת בעיני חלק מהילדים כמצב מאיים הגורם   לחרדה, מכיוון שהמעבר בין מסגרות חינוכיות מאלץ את התלמידים להעריך מחדש את יכולתם. תהליך ההערכה מחדש יוצר חרדה מפני שעל התלמידים להתמודד בחוסר הוודאות ביחס לתפקודם בקרב חברים ומורים חדשים, וביחס לרכישת

מנהגים חדשים. תהליך זה נושא תוצאות מתישות ביחס לתפקודו של התלמיד ומשפיע  על רמת ההישגים של הילד. ככל שעולה רמת החרדה המצבית של הילד כן יקשה עליו לתפקד במצבים שבם נדרש ממנו מאמץ לימודי.

כיצד נרכך את המעבר מגן החובה לכיתה א' ונאפשר הסתגלות קלה יותר לתלמידים?

לאור הידע המצטבר בספרות המחקר והעבודה בשדה, כדי לרכך את המעבר מגן החובה לכיתה א' ולאפשר הסתגלות קלה יותר לתלמידים, יש לפעול לפי עקרונות אלה:

·         להבטיח רצף והמשכיות בין המערכת הגנית למערכת הבית ספרית בארגון הסביבה הלימודית ובדרכי ההוראה-למידה

  • להפעיל דרכי הוראה-למידה מותאמים למאפייני טווח הגיל והעונים לצרכי הילדים (כגון: למידה תוך התנסות פעילה בחומרים וקיום יחסי גומלין עם חברים ומבוגרים, הפעלת הרכיבים השונים של האינטליגנציה ופיתוחם, משחק ובעיקר המשחק הסוציו-דרמתי ותנועה)
  • לזהות את הידע שעמו מגיע הילד כנקודת מוצא לתכנון הלמידה שלו בהמשך
    ולהתאמת ההוראה
  • ליצור אווירה של רוגע, ביטחון ואמון בילד וביכולתו להתמודד עם השינויים
  • לעודד ולתמוך בילד ולהיות קשובים לתחושותיו
  • לטפח סביבה המעודדת את ניסיונות השליטה של הילד, כמו היכרות מדורגת עם המסגרת החדשה וזימון מצבי בחירה והתנסות פעילה
  • לזמן חוויות הצלחה לימודית וחברתית
  • ליצור מצב של מקובלות חברתית ותחושת שייכות.  דימוי עצמי חברתי גבוה חשוב לתהליך התפתחותו של הילד, מכיוון שהוא משפר את ההסתגלות החברתית-רגשית של התלמיד לסביבה הבית ספרית. התלמידים התופסים את עצמם כמקובלים יותר על עמיתיהם נוטים גם לתפוס עצמם כאינטליגנטים וכטובים בעבודת בית הספר ולהגיע להישגים, ללא קשר לרמת האינטליגנציה שלהם.

טיפים להורים בריכוך המעבר מהגן לבית הספר

 

סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר…

המעבר מהגן לבית הספר הינו מעבר חד שכולל פרידה וקליטה מחדש מכל המישורים שהילד הכיר:

המרחב הפיזי: הגן נמצא במבנה קטן ואינטימי לעומת בית הספר שכולל את כיתות היסוד, מסדרונות ארוכים והרבה תלמידים ומורים.

מערכת נורמות וכללים: בבית הספר הילד מקבל על עצמו תפקיד – הוא תלמיד. ובעוד שבגן הודגשה הפעילות המשחקית, בבית הספר מודגשת הפעילות הלימודית.

 

המעבר מהגן לבית הספר יכול להדאיג את הילד בדיוק כפי שהחלפת מקומות עבודה יכול להדאיג מבוגר. על מנת לרכך כמה שאפשר את המעבר בין הגן לבית הספר הנה כמה טיפים שאספנו מכמה הורים מנוסים בתחום:

  • דברו עם ילדיכם על המעבר הצפוי. עודדו אותו להביא את רגשותיו, חששותיו ואשרו לו שאתם כאן בכדי לרכך את המעבר ולעזור לו להיקלט במסגרת החדשה.
  • קראו לילדיכם סיפורים ושירים העוסקים במעבר מהגן לבית הספר. עודדו אותו להביא את תחושותיו. אם ילדיכם אוהב לצייר, אפשר לעודד אותו לצייר את ציפיותיו מהכניסה לכתה א'. אחר כך, כמובן מומלץ לדבר על הציור.
  • במידה וילדיכם אמור יהיה ללכת ברגל מהבית לבית הספר, למדו אותו את הדרך, ותרגלו אותה (ניתן דרך טיול באופניים לדוגמה), על מנת שילדיכם ירגיש נוח לקראת תחילת הלימודים.
  • קחו את ילדיכם לסיור מקדים בבית הספר שבו הוא עתיד ללמוד. הראו לו את הקומה שבה הוא עתיד ללמוד; למדו אותו היכן נמצא המיקום של המזכירות הראשית, חדר המנהל/ת, חדר האחות ועוד…
  • במהלך תקופת המעבר (חודש מתחילת הלימודים) כדאי להימנע עד כמה שניתן מעריכת שינויים נוספים בחיי הילד.
  • הגיבו בסבלנות ובסלחנות לתופעות כגון בכי, או חשש להיכנס לכתה בימים הראשונים. דברו עם הילד בבית, שתפו את המורה בחששות הילד, נסו להבין מה מטריד את ילדיכם. אל תדאגו, זה קורה להרבה ילדים.
  • הגישו לילדיכם ארוחת בוקר. יתכן שילדיכם לא ירגיש רעב בגלל תחושות ההתרגשות שמציפות אותו. לכן, הקפידו להגיש לילדיכם מזון אהוב, קל ומזין.
  • ציידו את ילדיכם בארוחת עשר המורכב מכריך, פרי ושתייה. רצוי שהשתייה תהיה מים או תרכיז מיץ בבקבוק. כך ילדיכם יוכל לשתות מהבקבוק במשך כל היום, לפי הקצב שלו.
  • אפשרו לילדיכם מנוחת צהרים (אם הוא מראה שהוא זקוק לה) ורק אחר כך הכינו איתו שיעורי בית.
  • הביעו תמיכה בילדיכם בכל הקשור להכנת שיעורי הבית (הכינו לו פינת עבודה מסודרת, והיו זמינים לענות על שאלות). יחד עם זאת, עודדו את ילדיכם להכין את שיעורי הבית שלו בכוחות עצמו.
  • גלו עניין והתלהבות בסיפורים שילדיכם מספרים לכם אודות חוויותיהם בבית הספר.
  • עזרו לילדיכם לארגן את תיק הלימוד שלו: למדו אותו שאת בדיקת הציוד והכנת התיק כדאי לארגן בערב, כך יש מספיק זמן לאתר את כל הדברים הדרושים לקראת יום הלימודים החדש.
  • היו עקביים בכל הקשור לגילויי התמיכה, האהבה שאת מפגינים כלפי ילדיכם. ההבנה והתמיכה מהווים אבני דרך הכרחיים להתפתחות ילדיכם.

הורה בדרך לבית-הספר

 

באדיבות: צפורה שוורץ ובנימינה שילה.
פסיכולוגיות חינוכיות והתפתחותיות, השירות הפסיכולוגי החינוכי, ת"א.

התקופה המקדימה את הכניסה לביה"ס מעלה פעמים רבות בקרב ההורים שאלות, תהיות היסוסים, משאלות, ציפיות חששות – האם ילדי מוכן לביה"ס? האם יהיה מסוגל לעמוד בדרישות שיופנו אליו? האם יממש את הציפיות שלי ממנו? מה מקומי בתהליך זה? ועוד.

הכניסה לביה"ס נתפסת כשלב משמעותי בתהליך בניית עתידו של הילד. שלב זה כולל מעבר למסגרת חדשה השייכת למערכת החברתית הרחבה שמחוץ למשפחה – מסגרת פורמלית, עם כללים ברורים, מערכת שעות, חובת נוכחות, מערכת מעריכה , נותנת ציונים. הילד עומד בפני מעבר למסגרת בה הוא נדרש להתאים את עצמו ולהסתגל לתנאים מוכתבים, להגיע להישגים מדודים עם השוואה לאחרים, להוכיח את יכולתו בתחומים שונים.

המעבר לכיתה א' אינו עובר על הילד בלבד. מדובר בתהליך משותף בו גם ההורים צריכים להסתגל למצב חדש, לעובדה, שלפעמים קשה ומעציבה אותם, שהילד מתחיל "לצאת לעולם" שמחוץ לבית, אינו תלוי בהם כבעבר, שאינו "שייך" עוד כל כולו להם בלבד. זהו למעשה תהליך טבעי – כל ילד אמור לעשות בשלב זה את הצעדים לקראת יתר-אוטונומיה, כשבסוף התהליך יהיה אדם העומד ברשות עצמו. בגיל זה של הילד תפקידו של ההורה בעל משקל רב במיוחד, זאת בשל התלות הגדולה יחסית של הילד בו ויכולת ההורה להשפיע רבות על קשריו ועל כישוריו החברתיים והרגשיים.

ככל שמשתנים צרכיהם של הילדים בגיל הגן ויכולותיהם, כן משתנות גם המטלות ההתפתחותיות העומדות לפניהם ועם שינויים אלה חלים שינויים הקשורים במטלות של ההורים (סרוף, 1996).

(1968) Cnesual סיכם מערכות אלה של מטלות:

מטלות לילדים בגיל הגן ולהוריהם:

מטלות ההורים

מטלות הילדים

טיפוח.
הדרכה ותיעול של מרכיבים פיזיים.
הוראת מיומנויות ותרגולן.
הכוונת הילד למשפחה ולבני קבוצת השווים.
קידום מיומנויות בין-אישיות ושליטה ברגשות.
הדרכה בעיצוב יעדים, תכניות ושאיפות.
הנחלת ערכים תרבותיים.

קבלת טיפוח ופיתוח אמון.
ציות ושליטה עצמית.
למידה.
פיתוח הבנה כללית של העולם החברתי.
נטילת תפקידים.
השגת ויסות עצמי.
פיתוח תחושה של טוב ורע.

בשנים האחרונות חל שינוי במקום המשמעותי של ההורה בסיוע לילד.
המומחיות אינה כבר נחלת המדען ואיש המקצוע. למומחים יכולות גם להיות דעות שונות. מכאן חשוב שההורה, המכיר את ילדו לאורך זמן ובהקשרים שונים, יהיה שותף פעיל ומודע לתהליכי ההתפתחות של ילדו. המעבר לביה"ס הוא אחד מהם.

ההורה הוא למעשה "עתידן" המשפיע על עתיד ילדו. ההורה הופך להיות צרכן של ידע פסיכולוגי וחשיבה פסיכולוגית, וזאת כדי להבין ולהיות שותף פעיל בתהליכי השינוי

העוברים על ילדו.
אנו יודעים שמוטיבציה הורית והבנה הורית הן הכוחות המניעים בחינוך ובשינוי.
עם זאת, חשוב לזכור כי המפגש העתידי עם ביה"ס מעמיד את ההורה בדיאלוגים חדשים. דיאלוג, פנימי עם זיכרונות מהצלחות, כישלונות, ציפיות שלו מעצמו ומאחרים שהופנו כלפיו וכו', ודיאלוג עם גורמי חוץ, מערכת החינוך הפורמלית על כל מרכיביה השונים. כל אלה משפיעים על האינטראקציה עם הילד.
ובהקשר זה, כמובן שאין דומה הורה "ההולך לכיתה א' לראשונה לכזה שיש לו ניסיון קודם ב"הליכה, לכיתה א'".

ההורה השולח את ילדו לכתה א' אמור להיות מוכן עתה ל"שותפות" עם מערכת החינוך בקביעת עתיד ילדו. השותפות עם ביה"ס תאפשר להורה רצף רגשי, ערכי וחברתי, תפחית קונפליקטים בין המערכת המשפחתית לבין המערכת הבית-ספרית, ותאפשר בסיס לצמיחת עצמי בריאה יותר של הילד.

על מנת שנוכל לעמוד על הדרכים בהן יכולים ההורים לתרום לקידום ילדיהם, נסקור בקצרה את המצב ההתפתחותי הנורמטיבי המאפיין ילדים בגילאי 5 – 6 שנים:

תחום פיזיולוגי

  • גדילה פיזית, התפתחות שרירים.
  • קואורדינציה גסה (שחייה, אופניים).
  • תפיסה: ראיה, קליטה והעברה למוח, פירוש נכון לנראה.
  • מוטוריקה עדינה (החזקת עיפרון, שרוכים).
  • תיאום בין כל התחומים האלה.

תחום חברתי

  • יכולת לשחק עם בן-זוג.
  • ראשית היווצרות קשרים נמשכים והעדפת חבר אחד.
  • הבנה וקבלה של חוקי המשחק.
  • יכולת גבוהה למילוי הוראות מורכבות.

תחום שכלי

  • יכולת הביטוי המילולי משתפרת.
  • ניצני חשיבה מופשטת.
  • סקרנות ויכולת קליטה עצומה של מידע.
  • עלייה בטווח הריכוז.
  • יכולת גבוהה למילוי הוראות מורכבות.

תחום רגשי

  • הגברת העצמאות.
  • קבלת אחריות אישית.
  • יכולת למלא תפקיד לא רק בעבור פרס מוחשי אלא גם בעבור פרס חברתי.
  • יכולת גוברת לדחיית סיפוקים
  • עלייה ביכולת ההתמדה.
  • נכונות לקבל חוקים והוראות.
  • שינוי בקשר עם ההורים.

במסגרת מכלול התפקידים ההוריים, יש להורים תפקיד חשוב בקידום ילדיהם בתחומים אלה, כשאחד מהמרכזיים ביניהם הוא לסייע לילדם לבנות דימוי עצמי חיובי ותחושה עצמית טובה.

מספר עקרונות מנחים יכולים לסייע להורים במילוי תפקידם זה: חשוב לזכור שעידוד איננו לחץ. עידוד משמעו לתמוך ברגעי כישלון, הצלחה חלקית, ולאו דווקא במקרי הצלחה וניצחון.
התחשבות בקצב של הילד וערכיו היא קו מנחה נוסף – דחיקה, האצה והעמדת ציפיות לא ריאליות עלולות לשבש, לקלקל ובוודאי לא להשיג את המטרה.
עקרון נוסף מתייחס לנושא מתן משוב לילד. הפגנת התפעלות מלאכותית במקום שהתפקוד אינו מצדיק זאת – אינו תורם ומקדם. משוב חיובי ניתן לייחס למאמץ, יוזמה, השקעה, התקדמות ולאו דווקא להישגים.
חיי יום-יום מספקים הזדמנויות רבות ללמידה ולהעשרה. איזון נכון בין הצורך להיות עם הילד כמטרה בפני עצמה, והצורך לקדם ולטפח, מאפשר יצירת אווירה מקדמת צמיחה אצל הילד.

 בתחום הפיזיולוגי – ניתן לספק לילד הזדמנויות להתנסות במוטוריקה גסה. בגן המשחקים – טיפוס, זחילה, הליכה בשיווי משקל, רכיבה ע לאופניים. ותחום המוטוריקה העדינה אפשר לעזור ולקדם ע"י מתן הזדמנויות לעידוד לעבודות צבע, כיור וציור, גזירה, הדבקה, פלסטלינה ועוד.

בתחום החברתי – רצוי לספק לילד הזדמנויות ליצירת קשרים חברתיים – להזמין חברים לצאת למקומות מפגש ילדים מחוץ לבית. לאשר לילד הזדמנויות משחק עם גילאים שונים ולא להסתפק ב"נוחיות" שהילד יושב בשקט מול הטלוויזיה ואינו מטריד את מנוחת ההורים.

בתחום השכלי – רצוי לעזור ולקדם פיתוח השפה על-ידי שההורה ירבה לשוחח עם הילד בשפה ברורה, מובנת ותקינה: יקריא לילד סיפורים וישוחח עמו על הנקרא, יישחק משחקי מילים (הפכים, דמיון, שוני) וישתמש במושגים. יעודד את הילד לספר חוויות, יפתח ויעודד סקרנות ויענה בסבלנות על כל שאלה של הילד ברמה המתאימה לגילו. בלימת סקרנות מונעת מהילד להמשיך ולשאול, מצמצמת את התעניינותו. סודות הם בולם קלאסי של סקרנות.

בתחום הרגשי – אפשר לעזור בתחום של פיתוח עצמאות: העברה הדרגתית של תפקידים שהילד מסוגל לבצעם ועמידה על ביצועם, הצבת גבולות ודרישות המתאימות לגיל, הימנעות ממתן "שוחד".

הקניית ערכים – של רצון לדעת, ללמוד ביחד, ערכים של פעילות משותפת ולא של פאסיביות. ערכים שחשובים ומכוונים את המשפחה יכוונו גם את הילד.

על מנת להגיע למימוש המטרות שצוינו לעיל, חשובה השותפות, שהוזכרה, בין הבית לבין הגן. הרצף וההמשכיות ישמשו בסיס ויסייעו בהתפתחות של הילד.

ואם וכאשר מתעוררות אצל ההורים ו/או הגננת שאלות, תהיות, ספקות לגבי תפקודו של הילד, חשוב לברר את הדברים כל אחד לעצמו – על-ידי בחינת הדברים בפרספקטיבה של זמן, בהזדמנויות ובהקשרים שונים, וחשוב לעשות זאת גם ביחד. ביחד ניתן ליצור תמונה שלמה ורחבה יותר על תפקוד הילד. ביחד ניתן יהיה גם להעמיק את הברור במקום שנדרש, ולחשוב על דרכים לעודד, לסייע, לקדם – במקום שנחוץ. התעלמות אינה מסייעת.

אנשי מקצוע – פסיכולוג הגן ומומחים בתחום הרפואי והפארה-רפואי, יכולים אף הם לסייע בהבהרה, הבנה של מצב הילד והציע דרכי התערבות מתאימות – בהתאם לצורך.

 

כיצד נקל על ילדינו את המעבר

המעבר מן הגן לבית הספר הוא אחד המעברים המשמעותיים בחיי הילד וההורים. מבחינת ההורים זהו המפגש הראשון עם ההערכה. הערכה זו משקפת מבחינתם את ההורות שלהם. אם הילד מצליח בלימודים ויש לו הרבה חברים, משמעו הם "הורים טובים" אם זה לא כך, מה זה אומר "עלינו כהורים?".

מבחינת הילד, הוא נכנס לעולם חדש בו מרגיש את ציפיות הוריו והסביבה שלו. בנוסף הוא נדרש על ידי בית הספר להתאים את עצמו לנורמות התנהגות שבית הספר מכתיב וזאת מפני שבית הספר אינו יכול להתאים את עצמו לייחודיות של כל ילד. מצב זה של "לחצים חיצוניים" הן על הילד והן על ההורה  עלול מהר מאוד להפוך למתח בין ההורה לילדו.

 אז כיצד ניתן להתמודד עם לחצים אלו ואחרים על מנת לאפשר לילדינו לעבור מעבר משמעותי זה בהצלחה?

  1. מודעות עצמית – הורים, שעדיין זיכרונותיהם כתלמידים מהדהדים בראשם, עלולים להיכנס ללחץ עם כניסת ילדיהם לבית הספר. הורים אחרים עלולים להיכנס ללחץ משום שהם זוכרים את תובענות בית הספר וכיצד השפיעה תובענות זו על מערכת היחסים עם הבן הבוגר. חשוב ביותר שההורים יעשו הפרדה בין זיכרונותיהם האישיים מתקופת בית הספר ו/או זיכרונותיהם כהורים לילדים בוגרים, לבין החוויות העתידיות עם ילדם העולה לכיתה א`. כך יאפשרו לילדם "לסחוב על גבו" רק את ילקוט בית הספר ללא הפחדים והחרדות שלהם.
  2. ההצלחה בלימודים אינה מובטחת מראש – עם הכניסה לכתה א` הורים רבים מצפים שילדם יהיה בין התלמידים הטובים בכיתה, אך לא תמיד ציפייה זו מתממשת ובאה בקלות, כמו אצל "הילד של השכן". במצב זה חשוב מאוד לא לחפש "אשמים" אלא להיות מוכנים ופנויים להגיש לילד את העזרה הנחוצה כדי להתגבר על הקושי.
  3. 3. "עם כזאת התנהגות לא תוכל לעלות לכיתה א'" – יש הורים המאמינים שאם יפחידו את ילדם, הילד יהיה מוכן טוב יותר לבית הספר. ההפך הוא הנכון, ילד הנכנס מפוחד לכיתה א`, הנו ילד חרד ולא פנוי ללמידה ולפיתוח קשרים חברתיים. ההכנה לכתה א` צריכה להיות מאוזנת ומרגיעה.
  4. הילד העולה לכיתה א` עומד בזכות עצמו – חשוב לראות בילד העולה לכיתה א` כיחידי ולא כמתחרה באחיו הגדולים. אין לצפות ממנו מחד שיעמוד בהצלחת הישגיהם של אחיו הגדולים או מאידך שיהווה פיצוי על האכזבות של אחיו הגדולים. הילד העולה לכיתה א` יכול להצליח אך ורק על פי דרכו שלו וחשוב שהוריו יזכרו ויכבדו זאת.
  5. הילד הוא העולה לכיתה א` – מי שנכנס לכיתה א` הנו הילד ולא הוריו ולכן חשוב מאוד לאפשר לו לקחת אחריות על הכנת השיעורים, סידור הילקוט והעמידה בלוח הזמנים, ההורים צריכים להיות שם לתמיכה הכוונה ועזרה לפי הצורך, לא על מנת לעשות את העבודה במקומו!
  6. המורה היא דמות משמעותית עבור הילד העולה לכיתה א`– עבור הילד העולה לכיתה א` המורה היא האמא השנייה שלו. הערכת הילד את מורתו היא הכרחית על מנת שיוכל להיעזר בה ולסמוך עליה בעת הצורך. אהבת המורה אינה מחליפה אהבת אם אלא משלימה אותה, על כן חשוב לא להכניס את הילד לקונפליקט נאמנויות, שכן מצב זה יפגע בתפקודו הלימודי והרגשי של הילד.

 

כניסה למערכת
שינוי גודל גופנים
ניגודיות